לילה לבן / תל-אביב 1.7.2010

תל אביב. יום חמישי. לילה לבן. לרגל המאורע החלטנו לחרוג ממנהגנו, להיפגש בערב, ללכת במסלול ביקור חברים ולבלות אל תוך הלילה. התחלנו את המסע בשדרות רוטשילד כבר בשעה 20:00, סופגות את הנוף האורבני ומתעניינות בהכנות לקראת הלילה הארוך.

"צועק לך ברוטשילד,
איפה את?
צועק לך ברוטשילד"

אור שמש של בין הערביים המאוחרות נשק לערב, וב"רוטשילד'ס קיטשן" כבר הדליקו את הנרות.

המשכנו ופגשנו את חברתנו רונית המעצבת בחנות הדגל של דניאלה להבי בשדרה. החל מהשעה 22:00 עיצבו שם תיקים אל תוך הלילה.

הכנסנו את הראש ל"לה צ'אמפה" ומיד נשאבנו פנימה על-ידי אלון והצוות הידידותי.

אלון ערך לנו היכרות עם אריק (Eric) הספרדי, אחיהם של קרלה, שנטל וגאלה, ממשפחת וואלפורמוזה (Vallformosa). אריק דה וולפורמוזה עשוי בלנד של 45% ענבי שרדונה ו- 55% ענבי פארלאדה, שנבצרים (עדיין) ידנית בכרמים שבאזור Penedès בקטלוניה, לא רחוק מברצלונה. ואל תראו אותו ככה: הוא קאווה סלב עם מדליות ופרסים. לא סתם מהרחוב.

בזמן שאנחנו שתינו, מילא, גילגל ועטף הצוות ב"לה צ'אמפה" סנדוויצ'י רוסטביף לרעבי ורעבות הלילה הלבן. יוזמה נהדרת. כדי שאנחנו לא נהיה רעבות, לקחנו איתנו סנדוויץ' רוסטביף ("היי, אל תגעו במגולגלים! נכין לכן אחד במיוחד; רגע רגע, מה עם הרוטב?")

אחרי שריפדנו את הבטן, המשכנו להגיד שלום ליוסי ב"טרקלין" ובדיוק הגענו להרמת כוסית (איך לא?) של הצוות לקראת ערב ארוך. אז שתינו עוד כוס קאווה…

אחרי שתי כוסות קאווה בבטן, ועוד אלכוהול בדרך, זה זמן טוב לגלות לכם, שקיבלנו אזרחות כבוד מטעם עיריית תל-אביב על תרומתנו להעלאת קרנה של הקולינריה העירונית. הלילה הוענק לכל אחת מאיתנו, בטקס קצר, צנוע אך מאוד משכנע, דרכון תל-אביבי.

מדושנות עונג המשכנו ל"רוסטיקו" וקיבלנו ברכות מהצוות התזזיתי – על הבר ובמטבח הפתוח. וגם אוכלי הפיצה שיתפו אותנו בחוויה.

התלבטנו לרגע, אם להצטרף לקולות החיילים והימאים וללכת על אוכל בריאותי, אבל הגענו למסקנה שהערב הזה כולו שחיתות.

תכף ומייד התעניינו אצל "פרנק" מה מצב הנקניקיות, האם יש להן כבוד, ובכלל, על היערכות כוחותינו למתקפת החייזרים בלילה הלבן ולצופי המונדיאל לקראת רבע הגמר (כן, זה היה ממש לפני).

מסתבר שב"פרנק" ממש לא מודאגים. לקראת הלילה הלבן הצטיידו במלאי מתאים של נקניקיות, לחמניות וכל היתר, וגם התקינו מסך ומשדרים את המשחקים. אפילו דאגו להצטייד במלאי בירות מתאים (גילינו כמה קילמס ארגנטינאיות משתזפות במקרר).

עברנו גם ב"בורגרים", שהפך לעת ערב למעוז נשי מתבגר, וקיבלנו תגובות נהדרות על ההמבורגר הקטנטן בן 80 הגרם. היו מספר דוגמניות-ידיים שהתחרו ביניהן על השתתפות בתמונה המנצחת.

"הרצל וכל האדונים הנכבדים
בבאזל יסדו את מדינת היהודים
וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס
ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס.
וולפסון הביא למדינה את הכספים
נורדאו נתן את הפרסום והכבוד.
אוסישקין נתן את המרץ של הדור
וביאליק נתן את "אל הציפור"
רק הרצל הלך שם דווה וכואב
כי הרצל נתן למדינה את הלב."

לקראת השעה 22:00 החלטנו ללכת על הרצל, לכיוון פלורנטין, ו- הופ עבר לידינו בריצה מהירה גבר גבר עירום ומקועקע.

בחורה פעורת פה שעמדה לידינו והספיקה לראות את הפרונט (שהיה מכוסה גרב, לצערה) ואמרה לנו ש"היה מה לראות!".

שנייה לאחר מכן עבר אותנו בריצה גבר אחר, מחזיק מצלמה, שניסה לאזור כוחות ולהשיג את הגבר הראשון, תוך שהוא צועק: "נו, תעצור, חכה רגע, נו, באמת, די כבר, יאללה, חלאס, מה נסגר".

שניות לאחר מכן הם נבלעו בחשיכה, ואלמלא המשכנו בדרכנו וראינו אנשים מחוייכים לצידנו ומדברים על הרץ הבודד, היינו בטוחות שחלמנו חלום ליל קיץ.

קצת היה עצוב לראות את פלורנטין ריקה יחסית בלילה הלבן, אז עצרנו ב"שטרן 1" לבקר את חנן, למנוחה ולתדלוק. שתינו בלהייבן סטאוט והצבע חזר לנו ללחיים.

חלקנו יחד נקניקייה, והיה זה אך טבעי שנוכח חווית הרצל, נבחר את נקניקיית "פורסט גאמפ" (כשברקע מהדהדת השורה: "Run Forest, run"). בנקניקיה דרו ביחד, בשילוב טעמים מיוחד, עגל עם חזיר, פטריות שמפיניון, שום ופטרוזיליה.

חצינו את הכביש ועברנו לבקר אצל יונתן ב"קורדוברו".

מנת הניוקי סלק, עם שרימפס, אפונה ושמנת בצד היתה מטמטמת. ניוקי בצבע וטעם לא שגרתיים, מגרה את העין ואחר כך את החיך. מממממ.

במשותף עם כל חבריו למנה היה יכול הניוקי הזה להיות אקורד סיום נהדר ללילה הלבן, אבל אנחנו עוד לא סיימנו את הטור-דה-תל-אביב. ממש לא.

המשכנו למתחם התחנה, לבדוק מה קורה שם. בדרך הצצנו אל עבר מתחם שוק הפשפשים והמוני האדם שצבאו עליו.

הספקנו להיכנס ולהתרשם מהחנויות המעוצבות, לאכול גלידה ב"וניליה", לעשות סבב מקומות ו… לחזור את כל הדרך חזרה לרוטשילד.

בשלב הזה, רוטשילד היה הומה אדם, מפוצץ ממש. קשה היה להאמין שרק לפני כמה שעות עברנו שם בלי דחיפות, קללות, צעקות ובקבוקי אלכוהול מפוזרים בכל עבר. כל המקומות היו מלאים עד אפס מקום באוכלים, שותים, חוגגים, נהנים, והיתה תחושה של הפנינג ענק.

שלא ייגמר לנו…

(המשך יבוא)

תודה למרסדס בנד על המילים של השיר הראשון (על רוטשילד); ותודה ליורם טהרלב על המילים של השיר השני (על הרצל וחברים).

איפה ביקרנו? התחנות שלנו:-

מסעדת רוטשילד'ס קיטשן – שדרות רוטשילד 73

חנות דניאלה להבי – שדרות רוטשילד 21

לה צ'אמפה – טאפאס בר – נחלת בנימין 52

הטרקלין ביסטרו בשר ויין – נחלת בנימין 41

יאקימונו – רוטשילד 19

רוסטיקו – רוטשילד 15

פרנק – הרצל 11

בורגרים – הרצל 7

שטרן 1 – שטרן 1 פינת הרב פרנקל

קורדוברו – קורדוברו פינת שטרן

שיקה (Shika) – מתחם התחנה

ותודה לכל חברינו הטובים באמצע הדרך על ערב ולילה בלתי נשכחים!

מירה-בל טועמת וכותבת. יולה מצלמת וטועמת. וביחד אנחנו MiYu
מעדניה עסקית – יחסי ציבור במדיה דיגיטלית
התמחות בגסטרונומיה והחיים הטובים

לתחילת הפוסט
לדף הבית»