דליתה / קונדיטוריה קטנה ומטריפה

הריח המתקתק והמזמין בכניסה לקונדיטוריה דליתה החזיר אותי לילדות.

סבתא שלי, צ'כוסלובקית-הונגרית שכמותה, היתה בשלנית נהדרת וקונדיטורית מבוזבזת. העוגות והמאפים שהיא הכינה היו מפורסמים בשכונה (הריחות היו נושאי החדשות הטובים ביותר), והיא בהחלט הכניסה הרבה מקצוענים לכיס הקטן. אמי נכנסה לנעליה בשלב מסוים, עם השלמות מצידם של טומי לפיד ורות סירקיס בספר "פפריקה". אני, בשלב, זה יודעת להכין פלצ'ינטה, גומבוץ', הלושקי ועוד כמה קישקושים.

סבתא שלי גם ידעה, עוד לפני כל הקורסים והספרים, את תורת המינגלינג והנטוורקינג.

וכך, מדי כחצי שנה היתה מגיעה מתנה אל ביתם של הורי אמי – עוגת זאכר טורט מקורית, בתוך קופסת עץ עליו חרוט סמל מלון זאכר הווינאי (את הקופסה מיחזרנו לשימושים רבים ועד היום נותרו כמה). סבתא שלי היתה מוציאה את העוגה בזהירות מהקופסה, פורסת לכולם חלקים שווים, וכולנו היינו מתענגים על הטעם.

בתיכון, אחרי שטעמתי את העוגה המדהימה הזו מספר פעמים לא מועט, וגם אוצרות-חיך אחרים מהמטבח האוסטרו-הונגרי-צ'כוסלובקי, למדתי על נסיבות פריצתה של מלחמת העולם הראשונה. כבר אז הייתי משוכנעת שאם היו מסדרים למתנקשים בחייהם של הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה (יורש העצר האוסטרו-הונגרי) ואשתו סופי, טעימה מהקונדיטוריה ההונגרית, הם היו משנים תוכנית, ההסלמה היתה נמנעת ופני ההיסטוריה היו משתנים לעד.

הצעתי את התיאוריה הזו במבחן המגן בהיסטוריה, אבל היא לא זכתה לפופולריות רבה אצל המורה להיסטוריה. זבש"ה.

הקונדיטוריה של דלית גולן ואמיר פלדינגר כבר כמעט בת שלוש והכל בה מוקפד וטעים.

המתוקים מממלכת אוסטרו-הונגריה ושכנותיה מסודרים שורות שורות מאחורי הוויטרינה: אסטרהאזי, ז'רבו, ריגויאנצ'י, גרילאז', אינדיאנר ואקלר. רק השמות עושים חשק לטרוף את המתוקים הקורצים מעבר לזכוכית.

שתינו קפה בקונדיטוריה הצוננת, מביטות דרך קיר הזכוכית אל עבר המולת רחוב בן יהודה המהביל.

בשולחן שלצידנו ישבה חבורה של מבוגרים שנשבעו שהעוגות הן "ממש כמו שם".

ככה סתם, כאילו כלום, התענגנו על גרילאז' – שהיא עוגת חתונות ואירועים מיוחדים בהונגריה, ונהנינו מכל ביס.

תוך כדי הנאה, הגיעה דלית אל שולחננו: "הקוגלהוף בדיוק נגמר" היא התנצלה והניחה במרכז השולחן צלחת פרחונית ובה שלל עוגיות משובבות-חיך. שנייה אחרי הצילום הן כבר נעלמו כלא היו.

קונדיטוריה קטנה ומטריפה.

דליתה – בן יהודה 146, תל-אביב

מירה-בל טועמת וכותבת. יולה מצלמת וטועמת. וביחד אנחנו MiYu
מעדניה עסקית – יחסי ציבור במדיה דיגיטלית
התמחות בגסטרונומיה והחיים הטובים

לתחילת הפוסט
לדף הבית»