ממתקי מוטראן / מתוק מתוק הוא טעם החיים

ארוחה ביפו היא מעין מסע ארוך ורגוע בשישי או בשבת. אני דוגלת בעקרון "כל מקום וההתמחות שלו". מנה ראשונה ועיקרית במקום אחד, מתוקים במקום שני, ולקינוח – במקום שלישי – נרגילה מול הנוף המשכר של הים המכונה תיכון.
המנות הראשונה והעיקרית משתנות לפרקים, אבל העצירה למתוקים תהיה תמיד בממתקי מוטראן. הסניף היפואי של המוסד הנצרתי.
למה? כי כבר בפעם הראשונה שנכנסתי למקום הסתחררתי מהריח המתוק שעטף את נחיריי. יכולתי ממש לדמיין שאני בתוך סרט מצוייר, שם לכל ריח יש גם צורה וצבע.

ומאז הריח המתקתק המזמין הזה מלווה אותי כשאני ביפו, ואני נכנעת לו מעת לעת.

הכל טעים שם: כנאפה חמה וטרייה בצבע כתום-דלעת עמוק, וכל המתוקים האחרים שמסודרים שורות שורות טורים טורים לתפארת, בעלי שמות אקזוטיים משהו: דובלה, זנגולה, בורמה, קן לציפור ובקלוואה.

באחת הפעמים בהן עצרתי ל"כנאפה שאחרי" שתיתי גם קפה שחור עם הל מן המשובחים. תיחקרתי את הבעלים, התברר שהוא מכור ל"קפה טיראן" והוא הסביר לי היכן החנות המשפחתית ממוקמת.

אז אחרי המתוק ולפני הנרגילה הדרמתי במעלה רחוב יפת אל "קפה טיראן", שהיא גם חנות תבלינים מלאת ניחוחות. מאז אני שותה רק "קפה טיראן" ומסניפה את הארומה (יותר בריא מכמה התמכרויות אחרות שאני מכירה).

סוף שבוע נהדר לכולם!

ותודה לאילן גולדהירש על המילים ולאילן מוכיח על הלחן לשיר "מתוק מתוק" שהתנגן לי בראש בזמן בכתיבה.

מירה-בל טועמת וכותבת. יולה מצלמת וטועמת. וביחד אנחנו MiYu
מעדניה עסקית – כתיבה שיווקית וצילום תדמיתי – יצירתיות בתחום הגסטרונומיה

לתחילת הפוסט
לכתבה הראשונה בסדרת יפו – על "קפה פול"»
לכתבה השנייה בסדרת יפו – על "נפוליאון"»
לדף הבית»