מל ומישל / כתבת אורחת

בשבוע שעבר נפגשנו 9 חברים לארוחת ערב במסעדת "מל ומישל". נהנינו מאוד וביקשנו מאילזי רפפורט לתאר את החוויה. אילזי הסכימה והנה רשמיה: –

את מל ומישל אהבנו למן הביקור הראשון. המסעדה הזכירה לנו הכי "איטליה" שיכול להיות במדינת ישראל. האוכל היה פשוט, מדויק וטעים וניכר שנעשה מחומרי גלם טובים ביד אומן.

החלל הקטן, האינטראקציה בתוך המסעדה, הכלים בסגנון  "אירופה שיק" (יש יגידו סבתא שיק או פולניה שיק) וכל הדקורציה שאומרת אלגנטיות ורומנטיקה, מסורת ורצון לשמור על השורשים, בלי כל צורך להתחכם.

תזמון המנות בכל פעם היה מדויק והשירות מקצועי וקשוב.

הופתענו מאוד מן התנועה במסעדה, אנשים זרמו וזרמו למסעדה. אנחנו בדרך כלל יושבים על הבר, עם הגב למסעדה ולא ממש ערים להתנהלות.

הפעם, חרגנו ממנהגנו, והסבנו לשולחן עם עוד 7 חברים.

פתחנו בשוט אפריטיף של למברוסקו אדום מתקתק עם טעמים עמוקים של פירות יער אדומים.

המשכנו עם פרוסות עבות של לחם הבית לצד שלוליות שמן זית משובח עם כתם חומץ בלסמי.

מבחינתי, לחם הבית היה מתקבל בשמחה כעוגת יום הולדת.

לא רצינו להפסיק לאכול ממנו, אולם מאמצי הדיאטה הזכירו לנו שזה הזמן להפסיק.

למנות ראשונות הוזמנו: קרפצ'יו די מאנזו – קרפצ'יו פילה בבלסמי, שמן זית ופרמז'ן. מנה טובה, הבשר היה במרקם ובעובי הנכון, הבלסמי לא נתן fight מספק, בשל כמות מעטה מדי או בשל חולשתו של החומץ.

מגש נקניקים – 4 סוגי נקניקים מהם 2 HOME MADE הוגשו עם גבינת גורגנזולה וחרדל ענבים. (לא טעמתי)

טרטר סלמון עם מחצית ביצה (לא טעמתי) [הערת העורכת (לא יכולתי להתאפק): אכלתי ב"מל ומישל" כמה וכמה פעמים ותמיד דילגתי על הטרטר סלמון. הפעם, שמחתי שלא עשיתי כן, כי המנה התגלתה כמנה ראשונה נהדרת, עם תיבול של לימון שהקנה לה רעננות וחמצמצות, והצלפים הכבושים שהיו בני לוויה נהדרים לדג הג'ינג'י]

קלמרי צרוב על מצע טבולה, חמוציות וטחינה – כמות יפה של ראשי קלמרי וטבעות צרובים על הפלנצ'ה שהוגשו על סלט מצוין של טבולה בורגול, עשבי תיבול וחמוציות מיובשות עם זילוף טחינה. לדברי הסועדים, הטחינה כלל לא הורגשה.

קוקי סאן ז'אק (סקלופס) על קרם חצילים ולבן – 3 יח' קוקי סאן ז'אק צרובים שהוגשו בתוך צדפה על גבי קרם חצילים. מנה מצויינת אך קטנה ועל מנת שכל הסועדים יוכלו ליהנות ממנה הזמנו מנה נוספת.

קרם החצילים היה כל כך טעים שאפילו מי שלא אוכל לחצילים נהנה ממנו. הקרם יכול להוות מנה עצמאית משובחת.

אספרגוס ברוטב פטריות פורצ'יני – מנה שהזמינה הצמחונית שבחבורה, דגמנו אותה קלות על מנת לא להשאירה רעבה. האספרגוס היה מצוין וכן רוטב הפורצ'יני שליווה אותו עם חתיכות פטריות הקצ'קבל.

סטרטקינו (גבינה חצי רכה) עם אנטיפסטי ועלי שוק – מנה פחות טובה. הגבינה מלוחה מדי ובמרקם שמזכיר יותר גבינה צפתית מאשר גבינה רכה. הגבינה לוותה באנטיפסטי טוב מאוד של עגבניות, פלפלים ופטריות.

תפריט המסעדה מחולק ל-3: אנטיפסטי (מנות ראשונות) "primi" (מנות ביניים) ו- secondi (מנות עיקריות).

מנות ה- secondi מכובדות מאוד בגודלן ויכולות בהחלט לשמש כמנה עיקרית.

למנות עיקריות הוזמנו: עגל שיכור – סקלופיני עגל לימונה/סקלופיני עגל ביין אדום; ניוקי פריזאי – בצקניות גבינה מוזהבות בקרם כמהין לבנות; לזניה עם ירקות קלויים ורוטב עגבניות.

לשמחתנו, המסעדה איפשרה הזמנת חצאי מנות. אני הזמנתי חצי מנה של סקלופיני לימונה. פרוסת הבשר הייתה בעובי הנכון, רכה ועסיסית. הרוטב היה טוב אולם לטעמי הוא לא היה מספיק "לימוני" ותוספת פנצ'טה קריספי.

ממנת הניוקי ומנת לזניה טעמתי ביס והן היו מצוינות.

למנות אחרונות הוזמנו: ברוב מוחץ – טירמיסו וכן מנת קרם מסקרפונה.

איני מחובבי הקינוחים האיטלקיים ועל כן לא דגמתי את המנות. [הערת העורכת: הפסדת. ממממממ… הטירמיסו… ללקק ת'אצבעות]

לסיום הוגש דז'סטיף אניסט Home made שערב לחיכי למרות שאינני נמנית עם חובבי הז'אנר.

יין: הארוחה לוותה ביין הבית מבית היוצר של יקב סוסון ים. בלנד מבורדו 2008 (לא זוכרת את ההרכב). לדברי המלצרית, מדובר בבלנד קלאסי מבורדו. זכור לי שההרכב, כפי שקראנו אותו מעל גבי הבקבוק היה נשמע תמוה באוזנינו, ולא כל כך 'בורדו'. היין היה בהחלט בן לוויה הולם למנות.

לסיכום:

המסעדה שומרת על רמה לאורך זמן ארוך: הן מבחינת גיוון המנות, הן מבחינת הביצוע והן מבחינת השירות. החברה הייתה נעימה והאוכל טעים, מה יכול לבקש הבנאדם יותר?

הערה כללית לגבי האוכל: "היד המתבלת" עדינה מדי – לא צריך לפחד להוסיף מלח, לימון וכו'!

לזכות המסעדה, אני חייבת לציין את ההימנעות מלהשתמש בגרגירי פלפל שחור טחון כקישוט על כל מנה.

יין – מסעדה ברמה של מל ומישל כבר צריכה, לטעמי, לעלות רמה בנושא היין: להעסיק סומלייה ולא צוות מלצרים שלומד בעל-פה. סומלייה אמור בראש ובראשונה להיות יועץ, כרגע המלצרים משמשים כמקדמי מכירות.

להשתמש בכלים הנכונים – יין הבית מחייב חדרור בדיקנטר.

ואם כבר יין הבית – למה לא ללכת על בלנד איטלקי?

מבחר היינות, אגב, נאה.


תודה לאילזי רפפורט על הדיווח מארוחת הערב ב"מל ומישל".

אילזי, רז, תמר, אורן, צרויה, קרן, שמעון – נהנינו מאוד לפגוש את כולכם ולהעביר ערב נהדר ב"מל ומישל". מירה-בל ויולה – MiYu.

לתחילת הכתבה

לדף הבית»